באלי 2027

לכל אחד יש את החופש לקיים את דתו ולפלות על פי דתו ואמונתו (חוקה 1945, סעיף 29).

“הדיאלוג הבין-דתי המשולש האסייתי” מתייחס בדרך כלל לחילופי דברים ויוזמות שיתופיות בין נציגי שלוש המסורות הדתיות העיקריות שמקורן באסיה: בודהיזם, הינדואיזם ואסלאם. דיאלוגים אלה נועדו לטפח הבנה הדדית, כבוד ושיתוף פעולה תוך התמודדות עם אתגרים משותפים כגון הרמוניה חברתית, דאגות סביבתיות ובניית שלום. שלוש המסורות הדתיות הללו, המושרשות עמוק בהיסטוריה ובתרבות האסייתית, חולקות ערכים משותפים תוך הצעת נקודות מבט ייחודיות על רוחניות, אתיקה והמצב האנושי. התפתחו יחסים הרמוניים בין עמי אסיה. ואכן, סולידריות ואחווה הפכו לערכים חיוניים עבור משפחות אסייתיות, וחשוב לציין כי פלורליזם מאפיין את החברה האסייתית בתחומים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים.

אסיה היא כור היתוך אמיתי של תרבויות ודתות. דתות אחרות קיימות גם הן, כמו הנצרות (קתולית ופרוטסטנטית) ואמונות מקומיות. הכנסייה הקתולית, נאמנה למשימתה לבנות שלום ולקדם כבוד הדדי בין אמונות שונות, ממלאת תפקיד חיוני בדיאלוג הבין-דתי באסיה.

מעניין לציין שחלק מהחברות האסיאתיות יכולות להיות מתוארות כחממה של פלורליזם תרבותי ודתי. אנשים רבים מתנזרים מדת אחת לאחרת, כמו הינדואיזם ואסלאם, או קתוליות ואסלאם. ואכן, כמרים, אחים ונזירות רבים שהוריהם לא היו קתולים חיים תחת אותה קורת גג בהרמוניה מושלמת. בכך הם הופכים לדוגמה לדיאלוג בין-דתי בתוך משפחותיהם.

אין ספק שאי הבנות יכולות להתעורר בתוך משק בית רב-דתי. עם זאת, משפחות אלו מטפחות הבנה וכבוד הדדיים עמוקים יותר; הן יכולות לפתח השקפת עולם מכילה יותר, תוך הערכה של המשותף בין הדתות תוך כיבוד ההבדלים בחיי היומיום. במונחים מעשיים, משפחות אלו מהוות לעתים קרובות מיקרוקוסמוס של הרמוניה בין-דתית, המדגימה כי כבוד הדדי ואהבה יכולים לחרוג מגבולות דתיים ולהיות מושרשים בחמלה. זוהי תהיה העדות הפסטורלית הטובה ביותר לבשורה הטובה, עדות שמשתרשת בבתינו, כפי שבאה לידי ביטוי בכינוס פדרציית ועידות הבישופים האסייתיות (FABC) בטאיפיי בשנת 1974. חשיבות הדיאלוג בפעילויות הפסטורליות של הכנסייה הקתולית באסיה הודגשה שם, כאשר ה-FABC הגדיר שלושה תחומי דיאלוג: דיאלוג עם תרבויות, דיאלוג עם דתות ודיאלוג עם העניים. דיאלוגים אלה שואפים לצדק חברתי, אחדות ושלום בין עמים ודתות. גישת דיאלוג משולשת זו, כחלק מהטיפול הפסטורלי של הכנסייה הקתולית באסיה, צריכה ללא ספק להוות את אבן הפינה של היחסים בין אנשים מדתות, תרבויות ולאומים שונים.

אינדונזיה ידועה כמדינה בעלת רוב מוסלמי הגדולה בעולם וכמרכז תוסס לדיאלוג בין-דתי. הפסיפס הדתי העשיר של המדינה – הכולל אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם, נצרות ואמונות ילידיות – מציג הזדמנויות ואתגרים כאחד לטיפוח הרמוניה בין-דתית. האינדונזים חיים בפלורליזם דתי שבו אסלאם, נצרות, הינדואיזם, בודהיזם וקונפוציוניזם מתקיימים יחד. דתות מקומיות כמו פרמאלים במחוז צפון סומטרה, סונדה וויוויטן במחוז בנטן ומאראפו באי סומבה נמצאות גם כן. דת הרוב היא אסלאם (87.06%), אחריה נצרות (10.47%), הינדואיזם (1.68%), בודהיזם (0.71%), קונפוציאניזם (0.03%), ודתות מסורתיות או אחרות (0.05%).

לנוכח פלורליזם דתי, ממשלת אינדונזיה נקטה צעדים פרואקטיביים לקידום הרמוניה בין-דתית, בעיקר באמצעות מוסדות כמו משרד לענייני דת והקמת פורומים בין-דתיים, כגון הרשת הבין-דתית האינדונזית ( Jaringan Antar Iman Indonesia ). יוזמות אלו נועדו להקל על המתחים ולעודד שיתוף פעולה בין קבוצות דתיות.

כדוגמה, ממשלת אינדונזיה בנתה מנהרה המחברת את מסגד איסתיקלאל (המסגד הגדול ביותר) לבין קתדרלת ג’קרטה. מנהרה זו הפכה לסמל של “יחסי אחווה אותנטיים ועמוקים ברחמים” בין אנשים מדתות שונות, המקבילים באינדונזית ל”טרוונגן סילטורהים “. היא נחנכה ב-6 בספטמבר 2024 על ידי האימאם הגדול נסארודין עומר והאפיפיור פרנציסקוס במהלך ביקורו באינדונזיה.

הפילוסופיה הבסיסית של אינדונזיה נקראת פנקאסילה . היא מדגישה אמונה באל אחד, אנושיות, אחדות לאומית, דמוקרטיה וצדק חברתי לכל האינדונזים. מסגרת זו מקדמת סובלנות דתית וכבוד הדדי, ומשמשת כבסיס לדיאלוג בין-דתי.

מתוך רצון לקדם יחסים הרמוניים, סובלנות וכבוד הדדי, הכנסייה הקתולית באינדונזיה נוקטת צעדים פרואקטיביים והפכה לשחקנית מפתח בדיאלוג בין-דתי, תוך שהיא מסתמכת על מחויבותה להרמוניה חברתית ולכבוד האדם, כמו גם על חמלה, כבסיס לשיתוף הפעולה שלה עם דתות אחרות.

כחלק ממאמציהם המתמשכים, 38 הדיוקסיות של אינדונזיה, המונות כ-8 מיליון מאמינים, שואפות לחיות את מסר הבשורה ואת מסמכי הכנסייה הקשורים לדיאלוג בין-דתי ולתנועה האקומנית בתוך הדיוקסיות שלהן, בהתאם לתוכניות הפסטורליות שלהן, המבוססות על חמלה וחמלה. יתר על כן, כל דיוקסיה הקימה מסגרת פסטורלית על ידי הקמת ועדה לדיאלוג בין-דתי, כפי שנקבע על ידי ועידת הבישופים האינדונזית (KWI).

כל הוועדות שהוקמו, בין אם ברמת הדיוקסיה או ברמת הכנסייה הקתולית (KWI), צריכות לקחת יוזמה ליצירת תוכניות דיאלוג בין-דתיות על ידי תקשורת עם מנהיגים דתיים אחרים במדינה. יתר על כן, על הכנסייה הקתולית להשתתף באופן פעיל ולשתף פעולה בשיתוף פעולה הדוק עם תוכניות ממשלתיות ליישום דיאלוג בין-דתי ברמות שונות. הכנסייה הקתולית רואה בגישה זו חלק בלתי נפרד מהזהות הקתולית ומאפיינים המושרשים ברוח הבשורה, שבה רחמים נמצאים בלב הדיאלוג. לפיכך, דיאלוג על החיים בין עמים, דיאלוג אקדמי – בין אם רוחני או תיאולוגי – ושיתוף פעולה ביצירת פעולות צדקה למען אלו שנפגעו מאסונות טבע יהיו דוגמאות טובות לשיתוף הפעולה של הכנסייה עם דתות אחרות והממשלה.

לכן, רחמים, בלב הדיאלוג הבין-דתי שלנו, הם בהחלט נושא מרכזי במסורות דתיות רבות, כולל הנצרות והאסלאם, וללא ספק ימלאו תפקיד מכריע בדיאלוג הבין-דתי באסיה ובאינדונזיה. ערך משותף זה מניח את היסודות לכבוד הדדי ושיתוף פעולה בין קהילות דתיות שונות, ומאפשר לכולם לחוות רחמים אלוהיים, הנוכחים תמיד באינטראקציות היומיומיות וביטוי לאחווה שלנו. רחמי האל צריכים להפוך למקור הסובלנות והאחווה באינדונזיה.

הדיאלוג הבין-דתי המשולש באסיה צריך להיות יוזמה דינמית שמטרתה לבנות יחסים שלווים, שיתופיים והרמוניים בין אנשים מרקעים שונים. על ידי הסתמכות על הערכים המשותפים לדתות השונות, התמודדות עם אתגרים משותפים וטיפוח כבוד אמיתי, הבודהיזם, ההינדואיזם והאסלאם יכולים לאחד כוחות כדי להפוך לבוני שלום, חמלה וחמלה בקהילות ובמדינות שלנו. תפקידה הפעיל של הכנסייה הקתולית, המאפשרת ומשתתפת בדיאלוגים אלה, מעשיר עוד יותר את התהליך, ומדגים את מחויבותה לאחדות בגיוון בעולם פצוע זה, על מנת להשיג את האידיאל של חיים שלווים והרמוניים לכלל האנושות.

בתקווה ובתפילה שמאמצים אלה יימשכו, דיאלוג בין-דתי זה יוכל לשמש מודל לשיתוף פעולה בין-דתי עולמי, לעורר השראה באנשים ברחבי העולם לחגוג את האנושיות המשותפת שלהם תוך כיבוד המסורות והתרבויות הייחודיות שלהם בענווה, שיתוף פעולה וכבוד לאנושות כולה.